מצבות ומנהגים: גילוי מצבה, מנהגי אבלות, מודעות אבל והספדים

הן המסורת היהודית והן מנהגים שהתגבשו מתוך ניסיונם המכאיב של כל מי שאי פעם התאבלו על לכתם של יקיריהם, יכולים להוות עבורכם עוגן ומקור נחמה בתקופה קשה זו. לפניכם מידע אודות מנהגי האבלות וגילוי המצבה, ודרכים מקובלות לניסוח מודעות אבל והספדים.

מהם מנהגי האבלות?

ביהדות מצווים לשבת שבעה המתאבלים על מות אחד משבעה קרובים: אב ואם, בן או בת, אח או אחות, וכן איש על אשתו ואשה על בעלה. מקור אבל השבעה במקרא, והוא מוזכר לראשונה בעת אבלו של יוסף על מות אביו, ככתוב: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים". כן מוזכר בתנ"ך כי אהרון הכהן התאבל שבעה ימים על מות בניו נדב ואביהו, וכי משה רבנו קבע את המנהג לשבת שבעה כאבל על הנפטר.

מנהג אבלות ידוע ומחייב על פי ההלכה הוא קריעת דש הבגד של האבלים. גם מקור מנהג זה הוא במקרא, בקריעת בגדיו של יעקב אבינו באבלו על בנו יוסף.

ביקור וניחום האבלים בשבעת ימי האבל נחשב למצווה ביהדות. ישנם נוסחים מקובלים להבעת תנחומים באופן מסורתי כמו  “המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים”, "לא תדעו עוד צער".

היבט נוסף ומשמעותי בהלכות האבל הוא קיום תפילות שחרית וערבית במניין, במקום בו יושבים שבעה.

מודעות אבל

מודעו האבל משמשות על מנת להודיע לקרובים, מכרים ושכנים על פטירת המנוח, ולאפשר לכל מי שרוצה לחלוק כבוד אחרון לנפטר, לקבל את המידע לגבי מועד הלווייתו ומקום השבעה. המשפחה היא זו שמזמינה את מודעת האבל, אותה ניתן לפרסם באמצעות תלייה, מעל דפי העיתון וכיום גם באתרים המפרסמים מודעות אבל בתשלום. יש באפשרותכם להדפיס ולתלות מודעות בעצמכם, או לפנות לחברה המציעה שרות הדפסה ואף תלייה של מודעות אבל, כדי להקל עליכם באבלכם.

חשוב שנוסח מודעת האבל יכלול את פרטי המידע הבא:

1. שמו המלא של הנפטר, באותיות גדולות ומובלטות במרכז המודעה. ניתן גם להוסיף כינוי ידוע של המנוח.

2. יש הכוללים בניסוח אזכור של סיבת המוות, לדוגמא: "בשיבה טובה", בטרם עת" "ממחלה קשה".

3. שמו וכתובתו של בית העלמין בו מתקיימת הלוויה, ומועדה, כולל תאריך ושעה.

4. כתובת מקום השבעה.

5. ציון האבלים שיושבים שבעה.

ניתן להוסיף בפתיחתה של המודעה את המילים: "ברוך דיין אמת" ותחתיה להוסיף: "בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של…" או "כואבים את מותה של…" .

הספדים

אין חובה הלכתית לשאת הספדים, אך אבלים רבים רוצים להספיד את יקיריהם במעמד ההלוויה או האזכרה, ולעתים אף להעלות את הדברים על הכתב ולפרסמם או לשאתם בנאום. מנהג ההספד מוזכר בכמה מקומות במקרא. אברהם ספד לשרה אשתו במותה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ", וכן ליעקב נישא הספד: "וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים".

הספדים מספרים על מעלותיו של המנוח, הערך והמשמעות שהיו לו בקרב אוהביו ודברים שהמספיד היה רוצה לומר לו, ומהווים חלק מרגש ומשמעותי, אולי יותר מכל שלב אחר בטקסי ההלוויה והאזכרה.

גילוי מצבה

בתום שלושים ימים מפטירתו של המנוח, עולים לבית העלמין לקיום טקס גילוי המצבה, במהלכו נהוג לקרוא קדיש, להספיד את הנפטר וכן לקרוא ואף לשיר שירים לזכרו. ספירת שלושים ימים מבוססת על התמלאות הירח, שמסמלת את הזמן החולף ומרפא הכל, והאור שמאיר גם בחשיכה.